ביסוד התפיסה של פעולות התגמול עמדה הכרתו של דוד בן-גוריון ושל חבריו להנהגה כי המדינה היהודית הוקמה כדי להחזיר ליהודים את הזכות ואת היכולת - שנמנעו מהם כאלפיים שנה והנתונות לכל מדינה ולכל עם נורמלי - להגן על עצמם בכוחות עצמם.
כבר יותר משנתיים אנו בעיצומה של מלחמת טרור רצחנית ומתמשכת, מהקשות שידענו, שיזמו הרשות הפלשתינית והעומד בראשה. מטבע הדברים, הדיון הציבורי והפוליטי בנושא דרכי המאבק בטרור הוא נושא מרכזי בסדר היום הלאומי שלנו, ומאז ה-11 בספטמבר הפך לאתגר הבין-לאומי המרכזי להמשך קיומם של החברה הדמוקרטית והעולם החופשי.
כשאני קורא לעתים את מה שנכתב על פעולות התגמול של צה"ל בשנות החמישים, שעמדתי בראשן כמפקד יחידה 101 בצנחנים, אני מוצא כי רב המרחק בין תיאורי ההיסטוריונים החדשים לבין מה שחווינו וחיינו באותן שנים רחוקות. כדי להבין ולהעריך נכונה את תקופת פעולות התגמול יש לשפוט אותה לפי הכלים והאפשרויות שהיו בידינו בעת ההיא.
אני מבקש אפוא לשוב במנהרת הזמן אל השנים הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות ואל הרקע למדיניות פעולות התגמול. היישוב היהודי בישראל מנה כמיליון נפש וחצי בסך הכול ועמד מול גל מעשי טרור קשים, שבאו בעיקר מיהודה ושומרון (שהיו תחת כיבוש ירדן) ומרצועת עזה (שהייתה בכיבוש מצרים). צה"ל של אחרי מלחמת העצמאות, שניצח צבאות של שבע מדינות, עמד חסר אונים מול המצב שנתהווה.
ביסוד התפיסה של פעולות התגמול עמדה הכרתו של דוד בן-גוריון ושל חבריו להנהגה כי המדינה היהודית הוקמה כדי להחזיר ליהודים את הזכות ואת היכולת - שנמנעו מהם כאלפיים שנה והנתונות לכל מדינה ולכל עם נורמלי - להגן על עצמם בכוחות עצמם. הנהגת המדינה הכירה בכך שלישראל נכון מאבק ממושך וארוך שביסודו אי הנכונות המושרשת של מנהיגי ערב ועמי ערב להשלים עם זכותו המולדת של העם היהודי למדינה עצמאית במולדתו ההיסטורית.
משה דיין, רמטכ"ל צה"ל בתקופה ההיא, היטיב להגדיר את פעולות התגמול של אז בהרצאתו "פעולות התגמול כאמצעי להבטחת השלום" ביולי 1955: "משמעות פעולת התגמול היא כי ישראל רואה בהסתננות כפעולת איבה בלתי נסבלת והיא מורה את כוחותיה לעבור את הגבול ולפגוע בארץ הערבים. הפגיעה אינה פעולת נקם. זו פעולת עונש והתראה".
בשנת 1952 ובראשית 1953 הלכו פעולות הטרור והחריפו. לאחר ניסיונות כושלים לבצע פעולות תגמול התגבשה ההכרה כי לפעולות תגמול יעילות יש צורך בניסיון רב, בידע, באימונים מסודרים ובהתמדה.
היוזמה להקמת יחידה 101 באה מלמטה: היא הוגשה לרמטכ"ל מרדכי
מקלף ולשר הביטחון דוד בן-גוריון על ידי אל"מ מישאל שחם, שהיה מפקד ירושלים באותה תקופה. דוד בן-גוריון אישר את ההצעה ואני, שהייתי אז סטודנט בירושלים ומפקד גדוד מילואים בחטיבה הירושלמית, מוניתי למפקד היחידה החדשה.
הקמתי את יחידה 101 באוגוסט 1953 ומיד עם הקמתה החלו אנשיה בפעילות מבצעית. בתוך זמן קצר הוכחנו כי אין משימה שלא נוכל לבצע בהצלחה. שתי פעולות בולטות שבוצעו היו פעולת קיביה ופעולת חברון. לפעולות אלה הייתה השפעה מיידית על האויב. באזור לוד, שבו נגרמו אבדות רבות בנפש לאורך השנים, השתרר שקט שלא הופרע שנים רבות, והישג דומה הושג בירושלים.
בינואר 1954, על פי הוראתו של הרמטכ"ל משה דיין, מיזגתי את היחידה לגדוד 890 של הצנחנים.
היחידה הקטנה בת עשרים הלוחמים הפכה לגדוד צנחנים מעולה, והמשימות שהוטלו עליה היו רבות וכבדות. בשנים 1954-1956 נשאו הצנחנים בעול כל פעולות התגמול כמעט לבדם. בוצעו עשרות פעולות, וביניהן פשיטות למוצבי המצרים, למוצבי הסורים ועוד.
הצנחנים לא הסתפקו בביצוע הפעולות. לצנחנים בפיקודי באותן שנים הייתה יד בקביעת היעדים ובקצב ביצוע הפעולות.
אפשר לומר שהאידיאולוגיה של פעולות התגמול התגבשה במידה רבה ביחידות הצנחנים. חשוב לציין, שאת רוב היעדים שביצענו הצענו אנו למטה הכללי, וזאת בגלל היכרותנו המלאה את האזורים השונים ואת השטח והיעדים שמעבר לגבול, שבהם סיירנו ללא הפסקה. הביטחון והיכולת לבצע זרמו מלמטה למעלה. תפקידנו כלוחמים היה לרקוע ברגליים - מוכנים לקרב. הדרג המדיני בדרך כלל הוא זה שצריך למתן. הוא רואה את השיקולים כולם - שיקולים מדיניים ואחרים. מלמטה צריכה תמיד להיות רקיעה ברגליים, ואנחנו רקענו.
צה"ל רכש ניסיון וביטחון עצמי. גם בדרג המדיני ניטע ביטחון ביכולת העשייה של צה"ל ואין ספק שהחלטות לא מעטות הושפעו מהישגים אלה.
מערכת קבלת ההחלטות פעלה ככלים שלובים - היה קשר הדוק בין הדרג המדיני - ראש הממשלה ושר הביטחון - לבין הדרג הצבאי - הרמטכ"ל - ולבין הלוחמים בשטח.
איחד אותנו עיקרון אחד - דם יהודי איננו הפקר וחובתנו לממש את הזכות הגדולה להגנה עצמית שהופקדה בידינו. כלוחמים ב-101 ובצנחנים היה תפקידנו להיות מוכנים עם תיקי מבצעים ולבצע מיד עם החלטתו של הדרג המדיני.
עמל רב הושקע בחינוך לדיווח מדויק, באימונים מפרכים ובסיורים רבים מעבר לגבול. הישגי הצנחנים עלו בהרבה דם. דרכן של תורות לחימה שהן נלמדות בשדה הקרב ומחירן רב. באותן שנים היו אלה בעיקר הצנחנים ששילמו את המחיר. הם השפיעו וסחפו את צה"ל כולו. הצנחנים ולאחר מכן שאר יחידות הצבא הדביקו את הישגי יחידה 101.
רוח חדשה החלה מנשבת בצה"ל. העקרונות והסטנדרטים של הלחימה והפיקוד שאפיינו את פעולות יחידה 101 והצנחנים משמשים עד היום את צה"ל.
היום, הניסיון שנצבר, האמצעים הטכנולוגיים והמודיעין עברו שינויים מרחיקי לכת אבל הרוח, הדבקות במטרה והאמונה נשארו גם היום כשהיו, ורוח הצנחנים היא גם היום עמוד האש ההולך לפני המחנה.
האנשים שנשאו במשך השנים את משא פעולות התגמול לא היו צמאי דם כפי שיש היום המתארים אותם. הם היו צעירים שאכפת להם.
פעולות התגמול של צה"ל בתקופה שקדמה למבצע קדש - כשבעים במספר - צמצמו את ממדי פעילות הטרור הערבי והפכו אותן מפעולות בלתי מאורגנות אך רבות מאוד לפעולות מעטות יותר ומאורגנות על ידי ממשלות ערב. זו הסיבה לכך שבמרוצת הזמן הלכו יעדי התגובה שלנו והפכו יעדי שלטון - דהיינו פגיעה בשלטון האחראי לטרור.
בראייה היסטורית יש להעריך את פעולות התגמול לא רק על פי ההישגים הצבאיים שהושגו, אלא על פי מה שהצלחנו לבנות כאן בחמישים השנים האחרונות. רק משום שאז מצאנו את התשובות המתאימות לבעיות הביטחון הצלחנו להשיג תקופות של רגיעה יחסית שאפשרו לנו להגיע עד הלום ולהביט קדימה בתקווה למדינה יהודית דמוקרטית משגשגת החיה בביטחון ובשלום.
__________________
ראש הממשלה אריאל שרון הקים את יחידה 101 בשנת 1953 כיחידה מיוחדת לפעולות תגמול מעבר לקווי האויב. בשנת 1954 מוזגה היחידה עם גדוד הצנחנים 890.
