לדלג לתוכן

מערכת חוקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוקי אור-נמו, המגדירים את מערכת המשפט ששלטה באור באלף השלישי לפנה"ס.

מערכת חוקים, או מערכת משפט, היא אוסף של נורמות משפטיות, מוסדות ותהליכים שבאמצעותם נורמות אלו מיושמות, לרוב בתוך תחום שיפוט או קהילה מסוימת.[1][2] היא עשויה להיות מכונה גם סדר משפטי.[3] המחקר ההשוואתי של מערכות משפט הוא נושא המחקר של תחום המשפט השוואתי, בעוד שהגדרת מערכות המשפט באופן מופשט היא לרוב נחלתה של הפילוסופיה של המשפט. אף על פי שהמחקר האקדמי התמקד בעיקר במערכות משפט לאומיות, קיימות מערכות משפט נפרדות רבות אחרות; לדוגמה, בקנדה, בנוסף למערכת המשפט בקנדה ישנן מספר רב של מערכות משפט ילידיות,[4] ובישראל מתקיימת, לצד מערכת המשפט של המדינה, מערכת המשפט העברי.

המונח "מערכת משפט" משמש לרוב כדי להתייחס ספציפית לחוקים של מדינת לאום מסוימת. למדינות מסוימות יש מערכת משפט יחידה, בעוד שלאחרות עשויות להיות מספר מערכות משפט חופפות הנובעות ממקורות שונים של סמכות ריבונית, כפי שקורה לעיתים קרובות במדינות פדרליות. בנוסף, קבוצות שונות בתוך מדינה כפופות לעיתים למערכות משפט שונות; תופעה זו ידועה כפלורליזם משפטי. המשפט הבינלאומי מסווג גם הוא לעיתים כמערכת משפט, אך סיווג זה שנוי במחלוקת.

מערכות משפט משתנות במקורות המשפט שלהן ובמידה שבה הן מבוססות על חוק כתוב ופורמלי; חלק ממערכות המשפט האזרחי (הקונטיננטלי) בוססו באופן בלעדי על חוק סטטוטורי, בעוד שחלק ממערכות ההמשפט המנהגי מבוססות לחלוטין על מסורת שבעל פה.[5]

מערכות משפט מסווגות בדרכים רבות ושונות. סיווג פופולרי אחד מחלק אותן למסורת המשפט האזרחי, מסורת המשפט המקובל, מערכות המשפט הדתי, מערכות המשפט המנהגי ומערכות משפט מעורבות.[5] המחקר המודרני, עם זאת, התרחק מקטגוריות קבועות אלו לעבר הבנה של מערכות משפט ככאלו השואבות ממסורות או דפוסים משפטיים מרובים.

הגדרות והיקף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכות משפט הוגדרו בדרכים שונות. באחת ההגדרות המשפיעות של ג'ון הנרי מרימן, מערכת משפט היא "מערך פועל של מוסדות, נהלים וכללים משפטיים."[6]

בהתאם להגדרה, מערכת משפט עשויה להכיל רק את אוסף החוקים או הנורמות המשפטיות הנובעות מסמכות ריבונית מסוימת או קשורות בנורמת יסוד משותפת או באוסף כללים משותף, או שהיא עשויה לכלול בנוסף, למשל, את המוסדות והתהליכים שבאמצעותם חוקים או נורמות משפטיות אלו מפורשים ומיושמים.[1][2]

המשפטן הפוזיטיביסט מהמאה ה-19 ג'ון אוסטין, הבחין בין מערכות משפט על בסיס הריבון שממנו נבעו החוקים. ניתוח דומה הוצע כמה מאות שנים קודם לכן על ידי פרנסיסקו דה ויטוריה.[7] לפי הניתוח של אוסטין, כל חוק שהוא חלק ממערכת משפט חייב להיות מחוקק על ידי אותו מחוקק ריבוני.[8] המלומד האוסטרי מהמאה ה-20 הנס קלזן נקט בגישה שונה, שלפיה כל הנורמות המשפטיות במערכת משפט חייבות לנבוע מנורמת בסיס אחת שעומדת בבסיסן.[9]

התאורטיקן האנגלי ה.ל.א. הארט טען לעומת זאת שכל מערכת משפט מוגדרת על ידי כלל זיהוי משותף שלפיו הכרזה מוכרת כחוק תקף.[10]

תיאורים פוזיטיביסטיים אלו של מערכת המשפט זכו לביקורת מנקודות מבט שונות. המחקר במאה ה-20 על פלורליזם משפטי הדגיש כי נורמות משפטיות רבות אינן נובעות מממשל או מריבון מזוהה, ולכן לא ניתן להגדיר מערכות משפט רק על בסיס הריבון.[11] ה. פטריק גלן טען שמערכות משפט היוו דרך חשיבה מבנית לא מספקת על המשפט משום שהן לא הצליחו ללכוד את הטבע האפיסטמי והבלתי-מוגדר של המשפט, וטען כי מסורות משפטיות מהוות יחידת ניתוח טובה יותר.[12]

הדעות המחקריות בשאלה האם המשפט הבינלאומי מהווה מערכת משפט היו חלוקות. קלזן ראה במשפט הבינלאומי ככזה הכלול בכל מערכות המשפט הלאומיות, או כמערכת משפט-על שמערכות המשפט הלאומיות היו כפופות לה.[13] ה.ל.א. הארט ראה במשפט הבינלאומי כדין, אך לא כמערכת משפט, משום שחסרו בו כלל זיהוי, כלל שינוי או כלל שפיטה.[14] עם זאת, הוא נחשב יותר ויותר כמערכת משפט.[15] המקור להשקפה זו של המשפט הבינלאומי מיוחס לתאורטיקן המשפט הגרמני מהמאה ה-18 גאורג פרידריך פון מרטנס.[15]

אף על פי שהמונחים "סדר משפטי" ו"מערכת משפט" משמשים לרוב כמילים נרדפות, כמה כותבים הבחינו ביניהם. מספר פוזיטיביסטים משפטיים השתמשו במונח אחד כדי להתייחס למערך הנורמות המשפטיות התקפות בטריטוריה ברגע נתון, ובמונח השני כדי להתייחס למערך הנורמות המשפטיות לאורך זמן.[16] תאורטיקנים כגון אוחניו בוליגין וקרלוס אלצ'ורון משתמשים ב"סדר משפטי" כדי להתייחס למצב הרגעי של "מערכת המשפט", בעוד שאחרים, כולל אנדז'יי גרבובסקי, משתמשים ב"מערכת משפט" במובן ההפוך, כדי להתייחס למצב הרגעי של ה"סדר המשפטי".[16]

סיווגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכות משפט לאומיות מסווגות לפי מסורת משפטית: משפט מקובל, משפט קונטיננטלי, משפט אסלאמי, משפט עברי, או משפט מעורב.
מערכות משפט לאומיות מסווגות לפי דבקותן בשלטון החוק על פי פרויקט הצדק העולמי, 2018.

שיטות סיווג שונות של מערכות משפט הוצעו, למשל למשפחות או למסורות על בסיס היסטורי וסגנוני. חלוקה נפוצה אחת היא בין מסורת המשפט האזרחי (קונטיננטלי) למסורת המשפט המקובל, המכסה את רוב המדינות המודרניות שאינן נשלטות על ידי משפט מנהגי, משפט דתי או מערכת משפטית מעורבת. ההבחנה בין מערכות משפט אזרחי ומערכות משפט מקובל הפכה לפחות שימושית לאורך זמן ככל ששתי הקבוצות הפכו דומות יותר זו לזו, וכן פחות מלוכדות ככל שחלק מהחברות בכל קבוצה הפכו שונות יותר מאחרות.[17]

חלק מהחוקרים רואים גם במערכות משפט סוציאליסטיות קבוצה נפרדת. מסורת המשפט הנורדית, המקיפה את מערכות המשפט של סקנדינביה ואיסלנד, עשויה גם היא להיחשב כקבוצה נפרדת של מערכות משפט. עם זאת, שתיהן נחשבות לרוב כתת-קבוצות של מסורת המשפט האזרחי.[18]

לפני סוף המאה ה-20, מערכות משפט מעורבות נלקחו בחשבון רק לעיתים נדירות בסיווגים של מערכות משפט, אך כיום הן מוכרות כמקרה הנפוץ ביותר: מחקר משנת 2000 על מערכות משפט בעולם מצא 92 מערכות משפט מעורבות, 91 מערכות משפט אזרחי, ו-42 מערכות משפט מקובל.[19]

סיווגים של מערכות משפט שיקפו לעיתים קרובות את השקפתו של המסווג על יחסי הכוחות הגאופוליטיים. בשנת 1909, אדמאר אסמן הציע לסווג את מערכות המשפט לקבוצות רומיות, גרמאניות, אנגלו-סקסיות, סלאביות ואסלאמיות, שהקבילו לחמש האימפריות העולמיות הגדולות של אותה תקופה.[20] סיווג זה התעלם, בין היתר, ממערכות המשפט של אפריקה, סין ויפן, שאסמן לא ראה בהן משמעותיות.[21] בשנת 1913, ז'ורז' סוזר-האל הציע סיווג גזעי מפורש של מערכות המשפט להודו-אירופיות, שמיות ומונגוליות.[22] בשנת 1928, המלומד האמריקאי ג'ון הנרי ויגמור הציע סיווג מחומש של מערכות המשפט: פרימיטיביות, עתיקות, אירו-אמריקאיות, דתיות ו"אפרו-אסיאתיות".[23] גישתו של ויגמור, הראשונה שהעלתה את ארצות הברית למעמד של חשיבות עליונה והראשונה שלקחה בחשבון מערכות משפט ילידיות, מחקה את ההבחנות בין המסורות המשפטיות האירופיות השונות.[24]

בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, חוקר המשפט ההשוואתי הצרפתי רב-ההשפעה רנה דוד סיווג את מערכות המשפט בעולם לארבע קבוצות רחבות: רומנו-גרמאנית, משפט מקובל, משפט סוציאליסטי, ו"תפיסות אחרות של המשפט והסדר החברתי".[25] סיווג זה ייצג השקפת עולם צרפתית מימי המלחמה הקרה, כאשר מערכות המשפט הרומנו-גרמאניות אופיינו בעיקר על ידי צרפת, מערכות המשפט המקובל על ידי ארצות הברית, ומערכות המשפט הסוציאליסטיות על ידי ברית המועצות.[26] דויד גם הכיר, אך ייחס חשיבות פחותה, למסורות המשפטיות האסלאמיות, ההינדיות, והסיניות המסורתיות.[26] סיווגו של דויד נותר רב-השפעה במשך מספר עשורים.[25] עם זאת, בסוף המאה ה-20 סיווג זה ספג ביקורת על היותו נגוע יתר על המידה במדענות ובלאומיות.[27]

בשנת 1973, חוקרי המשפט ההשוואתי הגרמנים קונרד צווייגרט והיין קץ הציעו סיווג דומה שהכיר בקבוצות של מערכות משפט "רומאניות" (שאופיינו על ידי צרפת), "גרמאניות", אנגלו-אמריקאיות, סקנדינביות, סוציאליסטיות, הינדיות, אסלאמיות, ו"מזרח רחוקות", שכולן הובחנו זו מזו על בסיס סגנוני.[28]

עד שנות ה-90, סיווגים אלו של מערכות משפט לקבוצות משפחה נחשבו לרוב כנוקשים וקבועים לאורך זמן. אך באמצעות מחקריו של ה. פטריק גלן, מטפורה זו של משפחות משפטיות סטטיות הוחלפה במושג של מסורות משפטיות, שבהן מערכות היברידיות או מעורבות הן הנורמה ולא היוצא מן הכלל.[29]

בשנת 1997, אוגו מאטיי הציע לסווג מערכות משפט בהתאם לאילוצים החברתיים שלהן, ובמיוחד במידה שבה הן דבקות בשלושה דפוסים: "שלטון משפט מקצועי", "שלטון משפט פוליטי", ו"שלטון משפט מסורתי", שמהם שאבו כל מערכות המשפט במידה מסוימת.[30] הדוגמאות המובהקות לשלושת הדפוסים הללו היו ארצות הברית, קובה וערב הסעודית, בהתאמה.[31]

בניגוד לסיווגים היסטוריים וסגנוניים אלו, חלק מהארגונים פיתחו סיווגים ודירוגים של מערכות משפט המבוססים על מדדים ספציפיים. לדוגמה, פרויקט הצדק העולמי מדרג מדי שנה את מערכות המשפט הלאומיות לפי מידת הדבקות שלהן בשלטון החוק.[32]

בתרגום משפטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרשים המראה את המורכבות הגוברת של התרגום ככל שמערכות המשפט המעורבות הופכות שונות זו מזו.

מאפיין מובהק של התרגום משפטי בהשוואה לצורות אחרות של תרגום הוא שהוא כרוך לעיתים קרובות בתרגום לא רק בין שפות אלא גם בין מערכות משפט.[33] מתרגם המקבל משימה, למשל, לתרגם מסמך משפטי משפה וממערכת משפט אחת לשפה אחרת שאינה בשימוש במערכת המשפט של המקור אך מדוברת במספר מערכות משפט אחרות (לדוגמה, מסמך משפטי מגרמנית לצרפתית), חייב להחליט באיזו שפה משפטית ומסגרת מושגית של מערכת משפט להשתמש בתרגום.

לסיווג מערכות המשפט יש גם חשיבות מעשית בתרגום משפטי מכיוון שהוא משפיע על קושי המשימה של המתרגם: ככל ששתי מערכות משפט קרובות יותר זו לזו, תהליך התרגום הופך לפשוט יותר. הקשיים בתרגום בין מערכות משפט מקובל ומערכות משפט אזרחי (קונטיננטלי) ידועים במיוחד.[34] כך למשל, אף על פי שפינית ושוודית אינן שפות קרובות, קווי הדמיון בין מערכת המשפט הפינית והשוודית הופכים את תהליך התרגום לפשוט יותר מאשר תרגום של מסמך משפטי בין מערכות שאינן דומות.[35]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • David, René (1978). Major Legal Systems in the World Today: An Introduction to the Comparative Study of Law. תורגם ע"י Brierley, John E. C. Simon and Schuster. ISBN 9780029076101.
  • Mattei, Ugo (1997). "Three Patterns of Law: Taxonomy and Change in the World's Legal Systems". American Journal of Comparative Law. 45.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 Luka Burazin (2022). "Legal systems as abstract artifacts". The Artifactual Nature of Law. Edward Elgar Publishing. p. 2. ISBN 9781800885929.
  2. 1 2 Embley, Judith; Goodchild, Peter; Shephard, Catherine (2020). Legal Systems and Skills: Learn, Develop, Apply (4th ed.). Oxford University Press. p. 36. ISBN 9780198834328.
  3. ↑ Garner, Bryan, ed. (2004). "legal order". Black's Law Dictionary (8th ed.). Thomson/West. p. 914. ISBN 0314151990.
  4. ↑ Borrows, John (2017). "Indigenous Constitutionalism: Pre-Existing Legal Genealogies in Canada". In Oliver, Peter; Macklem, Patrick; Des Rosiers, Nathalie (eds.). The Oxford Handbook of the Canadian Constitution. Oxford University Press. pp. 14–15.
  5. 1 2 "Legal system". CIA Factbook. U.S. Central Intelligence Agency. אורכב מ-המקור ב-8 בינואר 2021.
  6. ↑ Merryman, John Henry (1969). The Civil Law Tradition: An Introduction to the Legal Systems of Western Europe and Latin America. Stanford University Press. p. 1. ISBN 9780804706940.
  7. ↑ Zambrano-Tiznado, Juan Pablo; Opazo-Fuentes, Raúl Elías (2022). "Francisco de Vitoria as an Early Precedent of the Modern Idea of a Legal System". Archiv für Rechts- und Sozialphilosophie. 108 (1): 128–145. doi:10.25162/arsp-2022-0007.
  8. ↑ Raz, Joseph (1980). The Concept of a Legal System (2nd ed.). Oxford University Press. p. 18. ISBN 9780198253631.
  9. ↑ Raz 1980, p. 93.
  10. ↑ Lamond, Grant (2014). "Legal sources, the rule of recognition, and customary law" (pdf). The American Journal of Jurisprudence. 59 (1): 25–48. doi:10.1093/ajj/auu005.
  11. ↑ Berman, Paul Schiff (2004). "From international law to law and globalization". Columbia Journal of Transnational Law. 43: 485, 508.
  12. ↑ Valcke, Catherine (2021). "Legal Systems as Legal Traditions". In Dedek, Helge (ed.). A Cosmopolitan Jurisprudence: Essays in Memory of H. Patrick Glenn (PDF). Cambridge: Cambridge University Press. p. 143. doi:10.1017/9781108894760.008. ISBN 978-1-108-89476-0.
  13. ↑ Södersten, Anna; Patterson, Dennis (2016). "The nature of international law". A Companion to European Union Law and International Law. p. 17.
  14. ↑ Södersten & Patterson 2016, p. 18.
  15. 1 2 Benvenisti, Eyal (2007). "The conception of international law as a legal system". German Yearbook of International Law. 50: 393–405. SSRN 1124882.
  16. 1 2 Halpérin, Jean-Louis (2020). "From a Legal Order to a Legal System, Scholten's Contribution to a Theory of Legal Change". DPSP Annual. 1.
  17. ↑ Chase, Oscar G.; Walker, Janet (2010). "Common law, civil law and the future of categories: an introduction". In Chase, Oscar; Walker, Janet (eds.). Common law, civil law and the future of categories (PDF). LexisNexis. pp. lii–liii.
  18. ↑ Mattila, Heikki ES (2013). Comparative legal linguistics: language of law, Latin and modern lingua francas (2nd ed.). Ashgate. p. 138. ISBN 9781409471509.
  19. ↑ Palmer, Vernon Valentine (2013). "Mixed legal systems-The origin of the species" (pdf). Tulane European & Civil Law Forum. 28: 103.
  20. ↑ Monateri, Pier Giuseppe (2023). "Comparative Law and the Style of Legal Systems". In Anina Zander, Laura; Kramp-Seidel, Nicola (eds.). Europe in Law and Literature: Transdisciplinary Voices in Conversation. De Gruyter. pp. 15–16. doi:10.1515/9783111075693-003. ISBN 9783111075693.
  21. ↑ Monateri 2023, p. 16.
  22. ↑ Monateri 2023, p. 18.
  23. ↑ Monateri 2023, pp. 19–20.
  24. ↑ Monateri 2023, p. 21.
  25. 1 2 Ragone & Smorto 2023, p. 21.
  26. 1 2 Monateri 2023, p. 22.
  27. ↑ Ragone & Smorto 2023, p. 26.
  28. ↑ Monateri 2023, pp. 24–25.
  29. ↑ Ragone, Sabrina; Smorto, Guido (2023). Comparative Law: A Very Short Introduction. Oxford University Press. p. 27. ISBN 9780192645470.
  30. ↑ Ragone & Smorto 2023, p. 27.
  31. ↑ Mattei, Ugo (2024). "The Legal Metaverse and Comparative Taxonomy: A Reappraisal". American Journal of Comparative Law.
  32. ↑ "WJP Rule of Law Index | About". World Justice Project.
  33. ↑ Chromá, Marta (2008). "Semantic and Legal Interpretation: Two Approaches to Legal Translation". In Bhatia, Vijay Kumar; Candlin, Christopher; Evangelisti Allori, Paola (eds.). Language, Culture and the Law: The Formulation of Legal Concepts Across Systems and Cultures. Peter Lang. p. 308. ISBN 9783039114702.
  34. ↑ Mattila 2013, p. 138.
  35. ↑ Mattila 2013, p. 137.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מערכת_חוקים&oldid=43473043"